יכול להיות, שבלי לשים לב אפילו, גדלת להאמין שכדי ליצור קשרים טובים, מערכות יחסים טובות, כדי להיות אהובה -

את צריכה להתאים את עצמך לסביבה , להיות מנומסת, זורמת ונוחה.

אני יודעת שאת ממש טובה בלהקשיב, לקרוא את הסביבה ולהבין מה נדרש ממך.

בדר״כ מי שגדלה עם האמונות האלו מפתחת יכולות הקשבה מאוד גבוהה ואם את כזו את בטוח מבינה למה אני מתכוונת.

עד פה הכל טוב, מיומנות הקשבה זו לא תכונה רעה.

אז איפה מתחילה הבעיה?

כשאנחנו לומדות להתנהג באופן שמצפים מאיתנו,

באופן שבו אנחנו מקבלות החלטות לגבי החיים שלנו באופן שבו אנחנו חושבות שאנחנו צריכות -

בוחרת את ההחלטות הנכונות, את המקצוע הנכון, את הזוגיות הנכונה כדי להיות "בסדר".

אולי שמת לב באיזשהו שלב שאת מתעייפת? ואפילו לא יודעת למה.

שחוקה מהחיים. מרגישה חסרת אנרגיה וכיוון, מרגישה איזשהי החמצה או אפילו מרמור על החיים.

הסיבה לזה היא שנימוס, זרימה, נוחות- לפעמים, רק לפעמים - גובלים בריצוי -

בחוסר היכולת שלנו להגיד ״לא״ כי זה לא יפה או כי מה יחשבו או כי לא יאהבו.

זה בדיוק השלב שבו את מתחילה להתרחק לאט לאט מעצמך.

ריחוק שיש לו השלכות שאולי את כבר יודעת בדיוק מה הם ואולי את רק מתחילה להרגיש.

אולי שכחת מה זה אומר להציב גבול, איך לדעת בכלל שמישהו עובר לי את הגבול?

ואיך לחיות בשלום עם זה שאני אומרת "לא" והצד השני לא בהכרח מרוצה ממני.

יש לי הצעה שאני חושבת שתוכל לעזור לך.

אז אם את מרגישה שמשהו ממה שכתבתי כאן מתחבר לך, עושה לך משהו בלב, השיחה הזו היא בול בשבילך.